רש"י על מנחות נ׳

1 ה"ג תנא בעלמא קאי - סימנא בעלמא נקט כלומר האי דנקט ששה לאו לשבת וב' ימים דוקא קאמר אלא אפי' כל ימות החול בע' בלשכה ו' טלאים כולן מבוקרין ד' ימים קודם שחיטה לבד יום השחיטה שהיו שם בכל יום ששה ראויין ליטול איזו שנים מהן שירצה כגון דביום חינוך הוו בה י"ב ששה מבוקרים ד' ימים קודם ונטלו ב' ביום ראשון ובקרו שנים והכניסן תחתיהן ליום ב' נטלו ב' מן הראשונים ובקרו ב' מן השוק ונתנו שנים תחתיהן לשלישי נטלו ב' מן הראשונים ובקרו שנים תחתיהם אחרים והכניסו תחתיהן נשארו שם ששה מן הראשונים ליום רביעי יטלו עוד ב' מן הראשונים והשנים שנתבקרו בראשון יהיו ראויין שנים של ראשון ושנים של שני ושנים של שלישי וכן כולם לעולם יהיו שם ששה ראויין לישחט ולא פי' טעם הדבר ולי נראה דקבעו חכמים מנין קבוע לדבר דאי מתרמין לא משכחי טלאים מבוקרין זה ד' ימים:

2 כדי לשבת ולב' ימים - משמע סימן כלומר שראוי לג' ימים:

3 סימנא בעלמא - שלא תטעה בגירסא אם ו' או ה' או ד':

4 ולא תני לשבת ולב' ימים טובים - דליהוי משמע לצורך שבת וב' ימים טובים של ר"ה:

5 ולא ראשון בין הערבים - שאם לא הקריבו בבקר לא יקריבו בין הערבים דהכי מידריש קרא אם את הכבש האחד תעשה בבקר הוכשר שני ליקרב בין הערבים ואי לא לא:

6 במה דברים אמורים שלא נתחנך המזבח - דהאי קרא בחינוך כתיב דכתיב לעיל מיניה וזה אשר תעשה על המזבח בפרשת ואתה תצוה:

7 אבל נתחנך המזבח אפילו ראשון בין הערבים - דכתיב בפרשת פינחס ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבקר כו' ובההוא קרא לא כתיב את הכבש אחד תעשה בבקר ותניא בספרי האי קרא למה נאמר והלא כבר נאמר למעלה בפרשה את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש וגו' שנים הוא מקריב ולא ארבעה:

8 יקטירו בין הערבים - כדתנא טעמא דלא שכיחי דפשעו בה הילכך לא קנסי בה להו:

9 ומזבח בטל כו' - דקאמר לא יקריבו בין הערבים:

10 דלא שכיח - דתמיד עולה הוא ואע"ג דלא קרבה אלא תרי זימני ביומא איכא עולות אחריני דמקרבי כל יומא טובא הילכך לא חביב להו ופשעי הילכך קנסו להו אבל קטרת לעולם ליתא אלא תרי זימני ביומא. לישנא אחרינא לא שכיחא בחד גברא כדאמרי' במסכת יומא דף כו. מעולם לא שנה אדם בה:

11 מעתרא - מעשרת כדכתיב ישימו קטורה וכתיב בתריה ברך ה' חילו דברים ל״ג:י״א:

12 ולא מזבח העולה אלא בתמיד של שחר - כדאמרינן לעיל ולא ראשון בין הערבים דכתיב בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות וגו' כשמדשן את המנורה מן האפר שיש שם מן הנרות:

13 אי לאו דעבד מאורתא הדלקה - ממאי בעי לתקן לצפרא אלמא חינוך מנורה בין הערבים וכיון דמנורה נתחנכה בערב קטרת נמי תחילתה בערב דכתיב שמות ל׳:ח׳ ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה:

14 הא קדושי מקדש - ללחם אם יסדירוהו עליו בחול בתמיה דהא קיימא לן בפרק שתי הלחם לקמן מנחות דף ק. דלא מקדש לחם אלא בשבת דקתני שאפילו הוא על השולחן ימים רבים אין בכך כלום דלא קדוש לא ליפסל ביוצא ולא לשם פסול:

15 כדקתני סיפא כו' - ומנורה אינה מקדשת כלומר וכל מילתא דידה אינה אלא בין הערבים דהיינו הדלקה ה"נ כל מילי דידיה דקידוש וחינוך דשולחן בשבת:

16 זו היא קטרת - מפרש בסמוך דבנשיאים קמיירי דכתיב במדבר ו כף אחת עשרה זהב וגו':

17 והוראת שעה היתה - דשוב לא היה בא על מזבח החיצון:

18 הוא דלא - דקאמרינן הוראת שעה היתה:

19 כיוצא בה - בקטורת:

20 יכול - יחיד הוא דלא יביא קטורת נדבה שהרי דין הוא שלא מצינו שיהא מביא חובתו כיוצא בה שהרי קטורת חובה ליחיד לא מצינו:

21 אבל ציבור יביאוה - נדבה שהרי מביאין חובה כיוצא בה פעמים בכל יום:

22 לא תעלו - משמע לרבים קאמר:

23 לא מיבעיא יחיד על המזבח הפנימי - דלא יביא דהא לא אשכחן לה:

24 מתני' חביתי - היינו מנחת מחבת כ"ג שמביא בכל יום כדכתיב בצו את אהרן מחציתה בבקר על שם מחבת קרו להו חביתים דכתיב ויקרא ו׳:י״ד על מחבת בשמן תעשה:

25 לא היו באין חצאין - שלא יביא חצי עשרון בבקר מביתו וחצי עשרון בערב ואע"פ שקריבה לחצאין כדכתיב מחציתה בבקר מחציתה משמע מחציתה של שלימה מחצה משלמה מחצה מתוך שלם הוא מביא שמביא עשרון שלם וחוצהו:

26 ומינו אחר תחתיו - קודם תמיד של בין הערבים:

27 לא יביא חצי עשרון מביתו ולא חצי עשרונו של ראשון גרס:

28 גמ' ת"ל ומחציתה - מריבוייא דוי"ו משמע אפי' כהן העומד בין הערבים אע"ג דאיכא חציו עשרון דראשון:

29 מחצה ראשון - שנשאר מכהן ראשון ומחצה שני שנשאר מכהן שני:

30 תעובר צורתה - יפסול בלינה:

31 חזי להקרבה - כי אפרשיה הוה חזי להקרבה הילכך בעי עיבור צורה:

32 לאיבוד אתי - ולישרפה לאלתר:

33 אפילו פיגול - דפסול חמור הוא ופסול דאורייתא הוא טעון צורה:

34 אופה - בתנור תחילה ואח"כ מטגנה במחבת:

35 תאפינה נאה - בשעת אפייתה בתנור תהא נאה ואם מטגנה תחילה הרי היא שחורה מן השמן ומן המחבת:

36 תאפינה נא - בשעת אפייתה בתנור תהא נא כמו שמות יב אל תאכלו ממנו נא כלומר בכך תהא מבושלת קצתו ואינה מבושלת כל צורכה והיינו טגון דבהא מודו כ"ע דתרוייהו בעינן כדכתיב על מחבת בשמן וכתיב תופיני:

37 תאפינה רבה - אפיות הרבה אופה ומטגנה ואופה:

38 אית ליה נא - מש"ה אופה אחר טיגון ואית ליה נאה מש"ה אופה תחילה. לישנא אחרינא רבה גדולה ומרוקעת ודקה וזהו נוייה ואית ליה מטגנה תחילה ואח"כ אופה ואיכא טיגון נא ונאה וגדולה היא: ל"א תאפנה רכה שירככנה בשמן קריבה נאה הרבה וזהו נוייה תחילה מטגנה ואח"כ אופה ואיכא נא ונאה שלשתן שמעתי:

39 עריכתן - תקון החלות שקורין אטינו"ר ובלשון צרפת סוני"ר:

40 בפנים - בעזרה דתנור של מתכת היה בעזרה ולישה ועריכה ואע"ג דקודם מתן שמן היא והאי תנא אית ליה מדת יבש לא נתקדשה מדלא מצריך לישת שאר מנחות בפנים הא בעינן פנים דקסבר חצי עשרון שבו היה חולק חביתי כ"ג נמשח והאי דלא משחו את העשרון השלם מפני שכל אדם מודד בו מנחתו ופעמים שמוציאו לחוץ אבל זה אינו מסור אלא לכהנים:

41 מנא הני מילי - דדוחות שבת:

42 אינשפא - נפוחה ברוח כמו שמות טו נשפת ברוחך:

43 דכביש ליה בירקא - טומנין בירקות כדי שלא ישלוט בה רוח:

44 תעשה - על מחבת בשמן תעשה ויקרא ו׳:י״ד: